<h1>ראבי"ה סימן תת"ב</h1>
<h2>דף לט.</h2>
מילא מים ונתן לחבירו וכו', וקימא לן כרב ששת באיסורי' [הלכך הלכה כרב ששת] דאמר כרגלי הממלא, ומקשין דרב נחמן אדרב נחמן בפרק שנים אוחזין דהתם סבירא ליה המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. ויש לתרץ דהיכא דחב לאחרים לא קנה, אבל מילא מים מבור אשר לא יכזבו מימיו אינו חב לאחרים, ורב ששת סבירא ליה לא שנא דבתרווייהו לא שביק נפישה ויהיב לאחרים. ופירש רבינו חננאל הדר ביה רב נחמן מההיא והך בשילהי ביצה עיקר. ויש גאון שאמר התם מיירי בהגבהה גרידא הילכך לא קנה והכא איכא הגבהה ונתינה, ולעצמו נמי לא מכוין לזכות כשהגביה שתהא כרגליו הילכך כשנתנו לחבירו קנה חבירו. אי אינהו תלו לך מסחת דעתך ולא תשקל, מכאן משמע דהילכתא כרב דאמר [בשר כיון] שנתעלם מן העין אסור, דמעשה רב, ואף על גב שיש לומר דרב הונא דאורי ליה תלמידיה דרב הוה. וכן פסק רבינו חננאל ורב היי בשער נ"ה ורבינו שלמה ורבינו תם פסקו בשחיטת חולין דלית הילכתא כרב. והא דמשני בפרק אלו מציאות בעומד ורואהו לרווחא דמילתא להעמיד אפילו כרב. הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום. המוציא גחלת לרשות הרבים חייב שלהבת פטור, בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כרגלי אותה העיר.
